<h1>ארחות חיים הלכ' ברהמ"ז סימנים כ"א—כ"ד</h1>
<h2>דף נב.</h2>
ואחר ברכת היין שותה כל אחד ואחד מכוס של ברכה מלא לוגמיו או מהכוסות שמזגו לפני כל אחד ואחד בשביל ברכת המזון: ואין לחוש להמתין שישתה זה שבירך תחלה אם לא מדרך המוסר אחר ששותין משאר כוסות שמזגו שברכו עליהם: וגם אין לחוש לתת מכוס של ברכה לשאר כוסות כמו שנהגו קצת אנשים וראיה לב' דברים אלו מה ששנינו בערבי פסחים במעשה דההוא סבא דקא גחין ושתי ולא המתין המברך ולא שיתנו בכוס מיין כוס הקידוש. ומשז"ל שהמסובין אין רשאין לטעום עד שיטעום המברך לא אמרו אלא מאותו ככר שבצעו או מאותו כוס שברך. וכתב הרשב"א ז"ל שאם היו כלם זקוקין לכוס אחד ריקן שביד המסובין אין רשאין לטעום עד שיטעום המברך ולא אמרו אלא מאותו ככר שבצע או מאותו כוס שברך. וכתבו התוספות שאם היו הכוסות פגומין שאין ראויין לברכה אז צריך ליתן מכוס של ברכה זה לכוס זה הפגום לפי שאין כוס הפגום ראוי לברכה וכשהוא שותה צריך ליתן בו מן היין הראוי לברכה ע"כ. והא דאמרי' אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא יש אומרים דלאו דוקא שיטעום הוא בעצמו דאפי' בטעימת אחר יצא. ומוכחין האי סברא מהא דאמרי' אין אומרים זמן על הכוס של י"ה משום דלא אפשר לגדול וכי תימא לטעמיה לינוקא אתי למסרך משמע דאי לא אתי למסרך מקדשין על הכוס ויוצאין בטעימת התינוקות: ואחר בורא פרי הגפן מברך על הגפן ועל פרי הגפן.
